פסק-דין בתיק ת"א 30818-04-10

1.         עסקינן בתביעה כספית על סך של 119,354 ש"ח נכון ליום הגשתה בתאריך 25.4.10.

2.         התובע מחזיק בידיו 5 שיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף 679 (חיפה), מספר חשבון ***** שלא כובדו, לפי פרטים כדלקמן:

            תאריך פרעון                מספר שיק                    סכום השיק בש"ח

            20.2.07                         655                               10,000

            20.3.07                         656                               10,000

            20.3.07                         734                               12,000

            20.4.07                         768                               30,000

            20.5.07                         776                               31,342

טענות התובע

3.         השיקים לא כובדו ע"י הבנק, הגם שניתנו תמורת עבודה שביצע התובע לנתבעת, ומכאן חובתה של הנתבעת לשלם את תמורת השיקים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הפרעון של כל שיק ושיק ועד ליום התשלום המלא בפועל.

4.         הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") חייב לשלם לתובע את תמורת השיקים מהטעמים הבאים:

א.         הוא ערב אישית בע"פ לפרעון השיקים, כאשר ערבות זו ניתנה הן במהלך מסירת השיקים לתובע וגם לאחר מכן במספר פעמים.

ב.         מכח דיני "הרמת מסך" של הנתבעת, שכן נתן את השיקים לתובע, כשידע, כבר בעת מסירתם, כי הנתבעת בקשיים כלכליים, ולא תוכל לעמוד בהתחייבותה לפרעון השיקים. בכך גם פעל בחוסר תום לב ובמרמה כלפי התובע.

טענות הנתבע

5.         הנתבע בכתב הגנתו טוען כדלקמן:

א.         הוא מכחיש כי נתן ערבות אישית לפרעון השיקים.

            לגרסתו כל פעולתו במסירת השיקים לתובע וחתימתו עליהם היתה כאורגן של החברה, אך לא נתן ערבות אישית ולא התכוון לתת ערבות אישית לפרעונם.

ב.         אין הצדקה להרמת מסך במקרה הנדון, שכן בזמן מסירת השיקים לתובע לא ידע כי הנתבעת לא תוכל לפרוע את השיקים. אי פרעון השיקים נבע ממצוקה כלכלית ועסקית אליה נקלעה הנתבעת במהלך ניהול העסקים הרגיל.